בחצי הכדור הצפוני, האביב מתחיל באופן רשמי בסוף מרץ. אז נגמר החורף הארוך והקר והעולם מתעורר מחדש לחיים.
הרגע הזה, בו האביב מפציע זכה להיות יום משמעותי בקרב עמים עתיקים ולכבודו נערכו חגיגות בכל העולם וגם באמריקה.
אך מהו יום השיוויון האביבי?
ביום ההיפוך האביבי או השוויון השמש נמצאת במישור קו המשווה השמימי, קו דמיוני המקביל לקו המשווה על כדור הארץ.
זהו הזמן בשנה בו היום נמשך באותו אורך כמו הלילה בכל המקומות על כדור הארץ, בערך כמובן, ואז גם מתחיל הלילה בן חצי השנה באנטרטיקה והשמש אינה שוקעת יותר עד ספטמבר בקוטב הצפוני.
כמובן שיום השוויון של מרץ מכונה יום השוויון האביבי בחצי הכדור הצפוני ויום השוויון של הסתיו בחצי הכדור הדרומי כך שלא בכל העולם הוא מסמן את תחילת האביב.
בלטינית יום זה מכונה Equinox, המילה אקווינוקס נגזרת מלטינית ומשמעותה "לילה שווה".
למרות שבפועל אנחנו לא רואים רק 12 שעות אור אלא יותר, ולו מהסיבה הפשוטה שבחיי היום יום שעות האור מתחילות עם עליית קצה השמש במזרח ועד שקיעת הקצה השני במערב, ואילו באסטרונומיה מודדים את היום מחציית קו האמצע של השמש את האופק במזרח עד החציה של אותו קו דמיוני באופק המערבי.
האורך האמיתי של היום משתנה גם הוא לפי קו הרוחב, ולכן השוויון בפועל של היום והלילה מתפרס על פני מספר שבועות ולא מתנקז ליום ספציפי.
בנוסף, אור השמש מוסט על ידי אטמוספירת כדור הארץ, וזו הסיבה מדוע השמש נראית מעוכה בעת השקיעה.
היא מוסטת בצורה כזו שאנו יכולים לראות את השמש לפני שהיא זורחת ולאחר שקיעתה.
אותו יום היפוך הפך לנקודת ציון חשובה לבני האדם בכל העולם, ולא לחינם חגים רבים נחגגים באביב.
מפסח היהודי לפסחא הנוצרי, ומהנורוז הפרסי להולי ההודי.
ומה הקשר למקסיקו?
גם במקסיקו מציינים את יום ההיפוך האביבי, ובמיוחד בכל אותם אתרי מאיה עתיקים בניסיון לשחזר את החגיגות הקדומות מהתקופה הפרה-קולומביאנית.
הציוויליזציה של המאיה שגשגה בדרום מקסיקו, גואטמלה, בליז ומערב הונדורס.
בני המאיה ידועים בעיקר בזכות המבנים המורכבים שלהם, כולל פירמידות וארמונות, ומערכת הכתיבה שלהם, שהייתה המתוחכמת ביותר בעולם החדש.
אז, לפני בואו של האדם הלבן לאמריקות והרס האימפריות הילידיות במרכז אמריקה היו בני המאיה משתמשים בשמש ובימי ההיפוך לקביעת לוח השנה שלהם, עבור המאיה, המודעות לתנועות השמש הייתה יותר עמוקה מהרצון להבין ולתעד את חלוף הזמן, היא הייתה עניין דתי ממש.
בתרבות אנשי המאיה השמש הייתה אלוהות – כמעט מעין יצור חי.
במיתולוגיה שלהם אל השמש היה קם כל יום, יורד לעומק הים לבטן של מפלצת, ועלה שוב למחרת.
מעקב אחר תנועותיו של אל השמש היה חשוב ולכן באותם ימים בשנה בהם כוחה של השמש באה לידי ביטוי כמו ימי היפוך הסגידה לאל השמש הפכה נוכחת וחלק חשוב מהחיים הדתיים והתרבותיים.
אחת החגיגות העתיקות הידועות ביותר של נקודת השוויון האביבית היה טקס ההקרבה של בני המאיה ליד הפירמידה הגדולה של צ'יצ'ן איצה במקסיקו.
צ'יצ'ן איצה היא אתר מורשת עולמי ובמרכזה הפירמידה הגדולה שמורכבת מארבעה גרמי מדרגות מראשה ועד לתחתית כל פאה.
גם הקרבת קורבנות אדם התקיימה שם.
הפירמידה תוכננה בקפידה בזווית כזו שגורמת לקרני השמש להיראות כמו נחש אור היורד עד לתחתית גרם המדרגות ביום השוויון.
האל העליון אליו סגדו במקדשי צ'יצ'ן איצה נקרא קצאלקוטואל ובתרגום חופשי – נחש הנוצות, שילוב של נחש וציפור המייצג את החיבור בין העולם הגשמי לעולם השמיימי.
ארבעת גרמי המדרגות של הפרמידה המרכזית בצ'יצ'ן איצה מכוונות לארבעת ימי ההיפוך ובכך מעניקות מימד סמלי באתר לקשר עם השמש.
החיבור בין השמש לנחש, בין האלים, מגיע מאותה תופעה ייחודית אותה הזכרנו,
העובדה שהפרמידה נבנתה כך שמופיעה עליה שורת משולשים שווי שוקיים הנראים כגופו של נחש המזדחל במורד הפרמידה.
הנחש היורד מראש הפרמידה המסמלת את המרומים לעבר התהומות שאותן מסמל 9 מדרגות אבן היישר לפסל ראשו בתחתית גרם המדרגות.
הנחש הוא כמובן האל קצאלקוטואל.
אחר הצהריים של 20 במרץ השנה הוא היום בו יחגגו בצ'יצ'ן איצה את יום ההיפוך האביבי.
אז יגיעו לאתר הארכיאולוגי המיוחד שנסגר לחגיגות רבבות בני אדם, חלקם על מנת להשתתף בטקסים הססגוניים וחלקם רק לצפות בהם.
הטקסים מלווים בשירה, ריקודים, נגינה ותפילות.
ואמנם קורבנות אדם כבר לא מקריבים כאן אבל אל השמש ואל הנחש עודם חיים בליבם של האנשים צאצאי המאיה שהם כנראה כבר קתולים אדוקים אך עדיין שומרים את הגחלת של האימפריה ששלטה במרכז אמריקה לפני 500 שנים ושהפרמידות של צ'יצ'ן איצה הן שריד מפואר לתרבות שנעלמה.
