שנה אחר שנה, תומאס ג'פרסון נבחר כאחד מעשרת הנשיאים הטובים ביותר בהיסטוריה האמריקאית
ודמותו המוכרת ניבטת אלינו משטר 2 דולרים ומהצוק הנישא של הר ראשמור, כמו כן מאנדרטת ג'פרסון בוושינגטון הבירה, מאוניברסיטת וירג'יניה ואחוזת מונטיצ'לו.
אך דמותו של ג'פרסון אינה בקונצנזוס האמריקאי כפי שאנו נוטים לחשוב, ואולי מעולם לא הייתה.
יתרה מזאת, בסוף המאה ה-19 הוא נחשב כנשיא גרוע.
ועוד עם ההערצה להגותו שלו ולמעשיו הגדולים הוא גם שנוי במחלוקת ותחת זכוכית מגדלת.
התופעה הזו, ערעור מעמדם של דמויות היסטוריות נפוץ במערב בעשורים האחרונים וכמעט אף אחד לא מצליח להתחמק,
אפילו אם אתה אחד מאלו שהפכו את ארצות הברית למה שהיא.
מי אתה תומאס ג'פרסון?
ג'פרסון, שנולד באפריל 1743 בוירג'יניה להורים ממוצא אנגלי וולשי
היה עורך דין במקצועו ובכל אדמות לפני שפנה לקריירה פוליטית.
ההשכלה הרחבה שלו והיותו אוטודידקט המתמצא בכתבי פילוסופיים בני תקופתו כמו מונטסקייה וג'ון לוק הביאו אותו לכתוב את הצהרת העצמאות של ארצות הברית ברוח עידן הנאורות.
ההקדמה שכתב ג'פרסון לחוקה: "שכל בני האדם נולדו שווים ובעלי זכויות טבעיות והזכות לחיים, חירות ולמרדף אחרי האושר" שואבת באופן ברור גם מהידע של ג'פרסון וגם מחייו האישיים.
בהיותו עורך דין פעל למען רפורמות בנוגע לעבדות ולשחרור עבדים, כל זה לא הפריע לו להיות בעליהם של מאות עבדים.
ג'פרסון והעבדות
היחס של תומאס ג'פרסון לעבדות ושאלת היחסים שלו עם עבדיו שלו
מערערים את המורשת הג'פרסונית בארצות הברית של ימינו, המפולגת עדיין בשאלות גזע ובה זרמים הפועלים לשכתוב ההיסטוריה.
מחד גיסא, בתור עורך דין פעל לשחרור עבדים ובתור הנשיא חוקק איסור על סחר עבדים לתחומי ארצות הברית ואף שחרר כמה מעבדיו
אך מאידך גיסא לא ניסה לפעול לביטול גורף של העבדות כשזו נתקלה בהתנגדות ציבורית ובמיוחד לאחר מרד העבדים בהאיטי בשנת 1804
והתנגד להצעה שמיזורי תתקבל לאיחוד רק אם תאסור יבוא עבדים לשטחה ושחרור עבדים שהגיעו לגיל 25.
ואולי היחס האמביוולנטי ביותר של תומאס ג'פרסון לעבדות ולאוכלוסייה השחורה באמריקה היא מערכת היחסים שלו עם סאלי המינגס, שפחתו.
מערכת יחסים זו החלה השניה שגריר ארצות הברית בפריז והיא שבה איתו לארצות הברית תוך הבטחה שישחרר את ילדיהם המשותפים שבינתיים נולדו להם לחופשי כשיגיעו לבגרות.
יחסי האדון- פילגש בין ג'פרסון המינגס המשיכו עד קרוב למותו
ולמרות שנושא זה היה בגדר שמועה במשך שנים, בסוף המאה הקודמת פורסמו ממצאי בדיקות DNA שקשרו את צאצאי סאלי המינגס לצאצאי תומאס ג'פרסון.
מורשתו כנשיא
בשנת 1800 נבחר ג'פרסון כנשיא השלישי של ארצות הברית,
הוא היה מנהיג המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית שרק קמה ודגלה בהגדלת כוחו של הממשל הפדרלי וחיזוק המדינות.
ג'פרסון הקים את האקדמיה הצבאית בווסט פוינט ניו יורק, רכש את לואיזיאנה מצרפת והרחיב את גבולה של ארצות הברית מערבה, תמך במשלחת לואיס וקלארק לחקר המערב האמריקאי עד האוקיינוס השקט והתערב במלחמה הברברית בצפון אפריקה, המלחמה הראשונה שבה הייתה מעורבת ארצות הברית מעבר לים.
אחרית ימיו
כשג'פרסון סיים את כהונתו השנייה בשנת 1809 חזר הוא לאחוזתו האהובה אותה בנה – מונטיצ'לו.
מכר את אוסף ספריו הגדול לקונגרס מה שהיה הבסיס לספריית הקונגרס והקים את אוניברסיטת וירג'יניה האוניברסיטה המשוחררת מכבלי הדת.
הוא נפטר הרביעי ביולי 1826, יום העצמאות החמישים של ארצות הברית.
ג'פרסון והיהודים
לתומאס ג'פרסון הייתה מערכת יחסים מורכבת עם העם היהודי.
הוא גינה עקרונות בסיסיים ביהדות וטען שהתנ"ך היהודי הוא ספר מלא רשע שאין ללכת אחריו אך מצד שני היה זה שתמך במתן זכויות לכולם ללא הבדל דת מה שהפך את הקהילה היהודית הקטנה בארצות הברית דאז לבעלי זכויות שוות, בניגוד לכל מקום אחר בעולם.
את הקשר בין ג'פרסון ליהודים ניתן למצוא בכך שפסלו של הנשיא השלישי באוניברסיטת וירג'יניה פוסל על ידי יהודי – מוזס אזקיאל
ואפילו אחוזת מונטיצ'לו הייתה בבעלות משפחה יהודית במשך זמן רב יותר מאשר בבעלותו של ג'פרסון עצמו.
משפחת לוי היהודית אמריקאית , מראשוני היהודים באמריקה הקולוניאלית ויהודים פורטוגלית שנמלטו מהאינקוויזיציה העריצו את ג'פרסון ובמיוחד אוריה פיליפס לוי ואחיינו ג'פרסון מונרו לוי שנשא את שמו של ג'פרסון והחזיק באחוזה.
לאחר מותו של ג'פרסון בחובות עתק נמכרה האחוזה המתפוררת למקומי אך כעבור שנתיים נמכרה שוב אז רכש אותה אוריה לוי שהיה גם הקומודור היהודי הראשון בצי האמריקאי.
אוריה לוי שימר את האחוזה והיא נשארה בידי המשפחה עד שנאלץ למכור אותה עקב מצבו הכלכלי בשנת 1919, אז נרכשה על ידי קרן תומאס ג'פרסון והפכה למוזיאון.
אפשר אם כך להגיד שהזכות משפחה יהודית ביתו של ג'פרסון עוד עומד עד ימינו.
המורשת של ג'פרסון
והיום, מורשתו של ג'פרסון שנויה במחלוקת בקרב חלקים מהעם האמריקאי
אך ברחבי המדינה תוכלו למצוא אתרים רבים המוקדשים לו ולמנהיגותו פורצת הדרך.
אנדרטאות לזכרו כמו אנדרטת ג'פרסון בוושינגטון הבירה וראשו החקוק על הר ראשמור,
מבנים שתכנן ובנה כמו אחוזת מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניה
ערים על שמו כמו ג'פרסון סיטי במיזורי ואף בארנק של כל אמריקאי ורוב אזרחי העולם כשדמותו מוטבעת על שטר של 2 דולרים.
13 באפריל הוא יום הולדתו של ג'פרסון ויום לאומי בארצות הברית בו מנציחים את פועלו למען המדינה ואת אופיו החלוצי בקידום החירות והדמוקרטיה באמריקה ובעולם.