יוצרי הסטורי של אווה שהביאו את השואה לסמארטפון של כל אחד ואחת במטרה לחשוף את הקהל הצעיר למוראות השואה עשו זאת שוב כשהם בוחרים להתמודד עם פיסת היסטוריה מדממת נוספת – סחר העבדים הטרנס אטלנטי והעבדות. הסטורי של אקוויאנו מלווה ילד שנחטף מכפרו באפריקה ונמכר לעבדות במאה ה-18, מסעו בספינת עבדים מעבר לאוקיינוס והגעתו לאמריקה וכל זאת על בסיס סיפור אמיתי, אחד אך שכמוהו היו רבים.
על מנת להפוך את הצפייה והחוויה לאותנטית ככל האפשר נבנה באפריקה כפר מקומי כפי שנראה בתקופה ההיא ושחזור של ספינת עבדים מהמאה ה-18.
שחקנים מכל רחבי היבשת השחורה וכמה לבנים ששיחקו את נוגשי העבדים השתתפו במיזם ולא רק שחשפו את הסיפור ההיסטורי המרתק והעצוב לעולם, לרבים היה זו הפעם הראשונה שנחשפו בצורה כזאת לסיפורים של אבותיהם ושל אחיהם ליבשת שהועברו למטעי הסוכר, הטבק והכותנה מעבר לים.
היוצרים של המיזם, שהם אגב ישראלים, תיארו שבסצנות מסוימות השחקנים המקומיים פרצו בבכי..
מפורסמים רבים, בישראל וברחבי העולם שיתפו את הסטורי בחשבונות האינסטגרם שלהם מה שהוביל למספרי צפיות מרשימים ולחשיפה גדולה לסיפור המרתק של אקוויאנו ודרכו להיסטוריה הקשה ולפעמים עלומה של סחר העבדים באוקיינוס האטלנטי ותקופת העבדות באמריקה.
מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 מכרו סוחרי עבדים, חלקם אפריקאים מקומיים, חלקם ערבים מצפון אפריקה והמזרח התיכון וחלקם אירופאים
מיליוני אפריקאים מהחלקים המרכזיים והמערביים של היבשת והעבירו אותם דרך נמלים באפריקה
ועל סיפון אוניות צפופות על גלי האוקיינוס האטלנטי לאמריקות שם התבססה כלכלת מטעים לגידול מוצרי צריכה אירופאים ובראשם סוכר.
בתרבות האפרו-אמריקאית, מכנים את תופעת סחר העבדים בשם Maafa, שפירושו שואה או אסון רב ממדים.
סחר עבדים ועבדות הם תופעה עתיקה כמעט כמו האנושות עצמה,
אך רק במאה ה-16 היא קיבלה את המימדים התעשייתים שלה ולנתח גדול בכלכלות אפריקה ובעיקר של אירופה.
ההתיישבות האירופאית בעולם החדש הביאו לצורך עז בידיים עובדות ובמיוחד לאחר ילידי היבשת ששועבדו מתו ממחלות ועבודה קשה,
אז הובאו לאמריקות מיליוני אפריקאים לעבוד במטעים ובשדות, בכריית מתכות יקרות, בסלילת מסילות ברזל וכבישים, עבודות בענפי מלאכה שונים ועבודות שירות באחוזות הגדולות שבנו האירופאים.
העבדים האפריקאים הראשונים הגיעו למושבות האנגליות בצפון אמריקה.
מאמצע המאה ה-17 הם וצאצאיהם היו לרכושם של בעליהם לפי חוק.
הם נחשבו כסחורה ונמכרו בשווקים לצד סחורות ושירותים שונים ולא נחשבו אף כבני אדם.
באמריקה, הצפונית והדרומית, חיכו לעבדים האפריקאים חיים קשים.
15% מאלו שנלכדו באפריקה לא שרדו את המסע ואילו האחרים היו תשושים מהזמן הארוך שבילו בבטן אוניות העבדים.
בהגיעם לאמריקה מוינו העבדים והוצאו למכירה בשווקי עבדים בערי הנמל ברחבי היבשת, מברזיל לאיים הקריבים ולמושבות האנגליות שיהפכו בהמשך לארצות הברית.
בסוף המאה ה-18 הפכה העבדות לממוסדת חוקית.
בשנת 1793 נחקק בארצות הברית חוק העבד הנמלט שלמעשה עיגן את עובדת היותם של העבדים רכוש האדונים ללא קשר למקום בו הם נמצאים והחלה תקופה ארוכה של צייד עבדים נמלטים.
חוק העבד הנמלט שנחקק בשנת 1850 בארצות הברית חיזק את החוק הקודם ומנע מעבדים רבים להימלט אל החופש במדינות הצפון ובקנדה שבה עבדות הייתה אסורה מאז נחקק בבריטניה חוק לביטול סחר העבדים בשנת 1807, חוק שהשפיע גם על המושבות הבריטיות וגם על ארצות הברית שאסרה ייבוא עבדים שנה לאחר מכן.
אך רק מלחמת האזרחים האמריקאית העקובה מדם בשנים 1860-1863 והתיקון ה-13 לחוקה בשנת 1865 ביטל את מוסד העבדות בארה"ב.
אך במדינות אחרות ביבשת ובברזיל בפרט נמשכה העבדות עד שנת 1888.
אולאודה אקוויאנו שהעניק את שמו לדמות המרכזית בסטורי המודרני נולד בכפר של בני שבט האיבו הנמצא בניגריה של היום כבן לצ'יף הכפר.
בהיותו כבן 11 נחטף ביחד עם אחותו הצעירה בידי אפריקאים מכפר אחר במחוז ונחשפו לראשונה לאדם הלבן, תוך שהם עוברים מיד ליד ומכפר לכפר. בשלב מסוים הופרד אקוויאנו מאחותו, התגלגל בין סוחרים בתוך היבשת, הובא אל החוף, ונמכר לסוחרי עבדים טרנס אטלנטיים ממוצא אירופאי. אלו, במסגרת תהליך המכונה מעבר הביניים, העלו את אקוויאנו, ביחד עם 244 עבדים אפריקאים נוספים, על ספינה שחיכתה בנמל ניגרי, חצתה את האוקיינוס האטלנטי והביאה את העבדים לאיים הקריביים. אקוויאנו ומספר עבדים נוספים נשלחו לקולוניה הבריטית וירג'יניה, ושם הוא נרכש על ידי קצין בצי הבריטי, מייקל פסקל, אשר העניק לו את השם גוסטבוס ואסה, על שם גוסטב הראשון, מלך שוודיה. היחס לעבדים בווירג'יניה באותה תקופה היה אכזרי, והם נענשו בחומרה ולעיתים תוך שימוש ברסן ברזל כדי לחסום את פיהם.
אקוויאנו בסופו של דבר רכש את חירותו בשנת 1767 ועבר לאנגליה שם פעל כנגד העבדות, התחתן עם גברת אנגלייה לבנה וחי חיים חופשיים ומבוססים.
מאז סוף המאה הקודמת הולכת וגוברת ברחבי העולם המערבי ההכרה שיש להנציח את זכרם של קורבנות הסחר הטרנס אטלנטי והעבדות.
כבר בשנת 2001 הוכר סחר העבדים הטרנס-אטלנטי כפשע נגד האנושות.
בשנת 2007 העצרת הכללית של האו"ם קבעה את יום 25.3 כיום הזיכרון הבינלאומי לקרבנות העבדות וסחר העבדים הטרנס אטלנטי לכבודם של אלו שמתו ואלו שסבלו.
היום ההוא, 25 במרץ 2007 היה יום השנה ה-200 להפסקתו של סחר העבדים הטרנסאטלנטי.
ביום הזיכרון בשנת 2015 נחנכה במטה האומות המאוחדות בניו יורק אנדרטה קבועה לזכר קרבנות סחר העבדים, שעוצבה על ידי האדריכל האמריקאי רודני לאון, עדות אילמת לתקופה היסטורית שכדאי להכיר.