מקור הקרנבל הוא נוצרי, משמעות המילה היא 'סילוק הבשר' – קרנה ואל, והוא נחגג יום טרם תחילת הצום בן 40 הימים שלפני חג הפסחא בו מתנזרים הנוצרים הקתולים מבשר והנאות גופניות כאות הזדהות עם סבלו של ישוע – תקופה המכונה 'לנט'. 

הימים שלפני תחילת הצום נחגגו במערב אירופה – איטליה, שוויץ, ספרד, פורטוגל וצרפת כמסיבות רחוב של ריקודים, תחפושות ומסיכות. 

ואם בראשית המנהג, ימי הביניים, הם היו חגיגות דתיות, האלמנט הדתי של הקרנבל הלך ודעך בתקופת הרנסאנס, אז גם היגר מעבר לאוקיינוס האטלנטי למושבות החדשות והשתרש שם בתוספת מסורות מקומיות ושל העבדים שהובאו מאפריקה. 

את המקורות הקדומים ביותר לקרנבל אפשר למצוא הרחק עוד בתקופה הרומית – החגיגות לכבוד אל היין דיונסיוס.

הקרנבל היה כחציית הקווים המוכרים והפיכתם – השולי הופך למרכזי, הנאות החיים למוקד, המעמדות הנמוכים במרכז והעבד הופך למלך – אנטיתזה למציאות היומיומית האפורה. 

ובמציאות הימי-ביניימית של חברה פיאודלית קפדנית והיררכית בראשות הכנסייה הקתולית, או בעולם החדש – עולם של אדונים ועבדים, קל להבין מדוע הקרנבל הפך לאירוע מרכזי.