קנדה

קנדה ענקית – המדינה השנייה בגודלה בעולם אחרי רוסיה, פירוש הדבר שתזדקקו למספר ימים כדי להעריך אפילו חלק קטן מהארץ היפה הזו.
המרחקים יעיקו על מטיילים רבים מישראל שרגילים למרחקי נסיעה קצרים ממקום למקום,

המרחק מסנט ג'ון, ניופאונדלנד לונקובר הוא מעל 5,000 ק"מ, הרבה יותר מלונדון לכל עיר אירופאית גדולה כולל מוסקבה, וקצת יותר מאשר מניו דלהי לבייג'ין או לאיסטנבול.
השטח בו מתרכזת רוב האוכלוסייה הקנדית הוא למעשה קטן מאוד, 90% מאוכלוסיית קנדה מתגוררת בטווח של 160 ק"מ מהגבול הדרומי עם ארצות הברית, ו -57% מהקנדים מתגוררים מדרום לקו הרוחב בה שוכנת סיאטל.
לפיכך, הטיול בקנדה מוגבלת כמעט לחלוטין ל"פרוזדור הקנדי" הדרומי, והנסיעה לצפון קנדה מצריכה לעתים קרובות טיסה לשם.

בטיסה

הדרך הטובה ביותר להתנייד ברחבי קנדה היא בדרך האוויר.
אייר קנדה היא המוביל הארצי הראשי, ויש לה את הרשת הגדולה ביותר ולוחות הזמנים הנפוצים ביותר.
לנסיעה בין המרכזים העירוניים הגדולים, WestJet מציעה תעריפים תחרותיים.

בגלל מדיניות המעדיפה חברות תעופה קנדיות ומסים גבוהים, כרטיסי הטיסה נוטים להיות יקרים יותר מאשר טיסה למרחקים דומים בארצות הברית, ולפעמים מעבר בארה"ב יכול להיות זול יותר מטיסה פנימית ישירה.

ברכבת

שירות רכבות הנוסעים בקנדה למרות שהוא בטוח ונוח הוא לרוב אלטרנטיבה יקרה, איטית ולא נוחה יחסית לסוגי תחבורה אחרים.
המסדרון בין וינדזור לקוויבק סיטי הוא היוצא מן הכלל.
המסלולים מחוץ למסדרון זה הם הרכבות החד-יומיות באונטריו וקוויבק או ארבע רכבות הלינה מחוץ למחוזות המרכזיים.
נסיעת הרכבת בת שלושת הימים בין טורונטו לונקובר המכונה 'הקנדי' היא המפורסמת ביותר, ורכבת הדגל של VIA עוברת בפאר הערבות הקנדיות והרי הרוקי, עם קרונות תצפית בעלות כיפות שקופות כדי לאפשר לנוסעים לצפות בנוף המרהיב. 'רכבת האוקיאנוס' היא נסיעה של יומיים ברכבת שעוברת ממונטריאול להליפקס דרך הפרובינציות האטלנטיות ומספקות נוף מעולה לאוקיאנוס במסעה בצפון ניו ברונסוויק.

מסלול וויניפג-צ'רצ'יל לוקח יומיים ומגיע לחופי מפרץ ההדסון, זהו גם שירות רכבת הנוסעים היחיד לצפון קנדה.
בקולומביה הבריטית 'The Skeena' נוסע מג'ספר לנסיך רופרט במהלך יומיים ומספק כמה מהנופים הטובים ביותר על סיפונה של כל רכבת VIA.
עם זאת הרכבת עוצרת ללילה בעיירה הנסיך ג'ורג והכרטיס אינו כולל לינה בעיירה.

מה גם שהמסלול עובר לאורך קו רכבות מטען עמוס, אז צפו לעיכובים מרובים בדרך.

Via Rail הינה חברת רכבות הנוסעים הקנדית העיקרית ולעתים קרובות יש בה 50% הנחה על המכירות או הנחות ברגע האחרון.
כרטיסים למחלקה השנייה הם לרוב במחירים סבירים ותחרותיים עם כרטיסי טיסה מקבילים, אולם כרטיסים אלה אינם כוללים אוכל ושתייה מה שמחייב את נוסעי מחלקה זו לרכוש אוכל ושתייה בקרוניות השירות.

כרטיסי שינה, אם כי יקרים משמעותית, כוללים ארוחות ומאפשרים הרשאות אחרות בלעדיות לנוסעים כאלה.

במכונית

מטיילים רבים בקנדה שוכרים רכב.
אם כי אופציה זו יקרה במקצת אם אתם נוסעים לבד זו יכולה להיות חלופה סבירה כלכלית אם אתם חולקים את העלויות עם אחרים.
עם זאת, ישנם מגבלות וחסרונות רבים בהשכרת רכב בקנדה כולל: יכולות להיות תוספות גבוהות מאוד הקשורות להחזרת המכונית במקום אחר מאשר במקום בו נאספה, בדרך כלל מוצעים קילומטרים ללא הגבלה רק בפרובינציה בה שוכרים את הרכב וברגע שאתם נכנס לפרובינציה אחרת, אפילו לכמה קילומטרים, כל הטיול שלך מוגבל (בעיקר ל 200 ק"מ ביום) אז שימו לב לכך בחוזה ההשכרה.
רבים רוצים לחצות את הגבול אל תוך ארצות הברית בזמן טיול בקנדה או ההפך, יש לשים לב שמותר לעשות זאת על פי חוזה ההשכרה שלכם.
התנועה בקנדה היא בצד ימין.
נהיגה בתוך מונטריאול, ונקובר או טורונטו אינה תמיד מעשית; ערים אלה מאוכלסות בצפיפות ולמצוא חניה יכולה להיות משימה קשה ויקרה.
כל שלוש הערים מספקות תחבורה ציבורית טובה, כך שעדיף להחנות את הרכב במיקום מרכזי או במלון ואז להשתמש בתחבורה ציבורית.
מחוץ לערים אלו התחבורה הציבורית נוטה להיות לא אמינה או לא קיימת, ולכן מכונית היא חיונית.
מכיוון שבקנדה נהוגה השיטה המטרית תמלאו כאן דלק בליטרים ואת מהירות הנסיעה והמרחקים תראו בקילומטרים, מה שקל עליכם מאוד לעומת ארצות הברית.

באופן כללי מבקרים זרים רשאים לנהוג באמצעות הרישיון הזר שלהם עד 90 יום, אם הרישיון שלהם באנגלית או בצרפתית, ולאחר מכן עליהם להשיג רישיון קנדי מהמחוז או מהשטח בו הם מתגוררים, מומלץ להוציא מראש רישיון נהיגה בינלאומי מ'ממסי' בטרם הנסיעה לקנדה.

הכבישים הראשיים בקנדה נוחים לנהיגה בחודשי הקיץ ופחות מכך בחודשי החורף אז יש להניח שרשראות שלג על הצמיגים למניעת החלקה.

חוקי הנהיגה בקנדה זהים לנהוג בארצות הברית כך שאם אתם מגיעים מארצות הברית אינכם צריכים לשנות את צורת הנהיגה שלכם רק לשים לב לשילוט הקנדי השונה ולמהירות במד המהירות לרכבים מארצות הברית המשתמשים בשיטת המייל. 

באוטובוס

נסיעה באוטובוס בינעירוני זמינה בין רוב הערים הגדולות בקנדה.
השירות הטוב ביותר ניתן במסדרון וינדזור-קוויבק הצפוף בין טורונטו, מונטריאול ואוטווה.
השירות במסדרון זה ניתן על ידי מספר חברות: מגאבוס: טורונטו – קינגסטון – מונטריאול
גרייהאונד: טורונטו – אוטווה, מונטריאול – אוטווה, ונתיבים בין טורונטו לדרום מערב אונטריו
אורלינס אקספרס: מונטריאול – קוויבק סיטי
DRL מפעילה שירות יומי בניופאונדלנד, נובה סקוטיה, באי פרינס אדוארד ובניו ברונסוויק.
מאז הפסקת שירות גרייהאונד במערב קנדה נסיעה באוטובוסים חוצי קנדה היא למעשה בלתי אפשרית.
במערב קנדה ריידר אקספרס מציע שירות בין רג'ינה-ססקאטון ואדמונטון וקו יומי בין קלגרי וונקובר.

טרמפים

קנדה יכולה להיות מקום נהדר לטיול בטרמפים ושיטה זו עדיין מתבצעת על ידי מטיילים צעירים יותר שרוצים לחסוך כסף או מחפשים הרפתקאות.
תפיסת טרמפים נפוצה במחוזות המערביים הרחוקים, אם כי גם שם הפופולריות יורדת.
טרמפים בשטחים העירוניים בדרום אונטריו ובמונטריאול אינם דבר בטוח שכן נהגים רבים לא יאספו טרמפיסטים באזורים אלה.
באזורים מאוכלסים בכבדות כמו מסדרון וינדזור-קוויבק, הדרך הראשית הייתה בעבר דרך שעברה בלב כל עיר אך סלילת כבישים מהירים הותיר שלוש אפשרויות – לעמוד בכביש הישן (איטי וקשה יותר מכיוון שרוב התנועה שנותרה היא מקומית), לעמוד על שולי הכביש המהיר (שאינו חוקי, אך לא נדיר) או לעמוד על הרמפה ולקוות שמי שיעבור בצומת הדרכים נוסע בכיוון אליו אתם צריכים.
באזורים פחות מיושבים (כגון הקטעים העצומים של הכביש המהיר חוצה קנדה ברחבי צפון אונטריו) הכביש העילי נותר הכביש המהיר היחיד מה שמעניק להולכי רגל וטרמפיסטים גישה בלתי מוגבלת בכל נקודה.
כמו בכל מקום בעולם, טיולי טרמפים טומנים בחובם סיכונים. על אחריותכם בלבד!